צומח דוברת אגש"ח בע"מ נ' דדון ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני תביעה כספית על סך 22,139 ₪.

התובעת הידועה גם כשם קיבוץ דברת, הינה אגודה שיתופית, אשר בין יתר עיסוקיה מנהלת ענף לול (להלן:"הקיבוץ" או "התובעת").

הנתבעת מס' 2 (להלן:"הנתבעת") הינה חברת הובלות משלוחים אשר על פי הנטען בעת הרלוונטית העסיקה את הנתבע מס' 1 (להלן:"הנתבע") כנהג הובלות.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת רכשה 4 תנורי גז לענף הלול בקיבוץ בעלות כוללת של 21,205 ₪ כולל מע"מ. את הובלת התנורים ביצעה הנתבעת ביום 4.1.07 באמצעות הנתבע המועסק אצלה כאמור כנהג משאית. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה שמשה הנתבעת כקבלן משנה של חברת פליינג קרגו אשר ממנה הוזמנה את ההובלה.

טוענת התובעת, כי לאחר פריקת התנורים אצלה, ביקש הנתבע להסתובב על מנת לצאת מהקיבוץ, ובשעה שנסע לאחור עלה עם המשאית על התנורים, גרר אותם מרחק של כ- 15 מטרים מהמקום בו עמדו והמשיך בנסיעתו מבלי שהרגיש בנזק שגרם.

כתוצאה מכך, נגרם לתנורים נזק בלתי הפיך באופן שאינו בר תיקון. אי לכך ובשל הצורך הדחוף בתנורים ולאור התנערות הנתבעת וכל יתר המעורבים מהנזק שגרמו, נאלצה התובעת לרכוש תנורים חלופיים.

על פי חוות דעת שצורפה, הנזק הישיר שנגרם לתובעת הינו 19,978 ₪ בצירוף שכר טירחת שמאי בסך 1,411 ₪. כן מבקשת התובעת פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין ביטול זמנה.

הנתבעים מכחישים את הנטען בכתב התביעה ולטענתם המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב. הנתבע אינו מכחיש שביצע את ההובלה של התנורים שנשלחו לתובעת, אולם מכחיש שהיה עובד של הנתבעת וכי קיבל משכורתו ממנה.

לטענת הנתבעים, המטען נמסר לתובעת כשהוא שלם ותקין ואושר בחותמת נציגי התובעת שהגיע לתעודתו שלם ותקין. הנתבעים מכחישים שלאחר פריקת התנורים, ביצע הנתבע נסיעה לאחור ולטענתם לא היה בכך כל צורך. במידה ונגרם נזק לתנורים, טוענים הנתבעים שלא הם גרמו לו אלא על ידי צד ג' כלשהו אחר שהגיע למקום לאחר פריקת התנורים ולאחר שהנתבע עזב את חצרי התובעת. לטענת הנתבעים, אין זה סביר שהנתבע יעלה על מטען זמן קצר לאחר שפרק אותו.

הראיות

מטעם התובעת, הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אליק לכמן (להלן:"אליק") שהינו עובד בענף הלול, מר פיטר קוקס (להלן:"פיטר") מנהל ענף הלול בקיבוץ, מר שיבלי חוסין (להלן:"שיבלי") עובד במפעל לייצור קומפוסט בקיבוץ ושהיה עד ראייה לאירוע נשוא התביעה ושל מר אנריקה שטפמן מנהל מפעל לייצור קומפוסט ושהיה מעבידו של מר שיבלי ושאליו התקשר מר שיבלי ודיווח לו על האירוע. משלא הגיע מר שטפמן לחקירה על תצהירו, הוריתי על הוצאת התצהיר מתיק בית המשפט. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע ושל מר רונן פישמן מנהל הנתבעת. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. התובעת הגישה סיכומי תשובה, אשר צורפו כנספח לבקשה להתיר סיכומי תשובה.

דיון ומסקנות

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים, אני קובעת שדין התביעה להתקבל לאחר שהתובעת עמדה בנטל להוכיח תביעתה ולאחר שמצאתי שיותר סבירה בעיני גרסת התובעת לגבי אופן התרחשות הנזק.

אקדים ואציין, כי לאירוע היה עד ראייה מר שיבלי שהבחין בנהג המשאית פורק סחורה ולאחר שסיים את הפריקה הוא נסע לאחור על מנת להסתובב ותוך כדי גרר את הסחורה שהוריד כ- 15 מטר מהמקום שבו עמדה. לטענת מר שיבלי, הנתבע המשיך בנסיעתו מבלי לבדוק מה קרה (סעיף 3 לתצהיר ת/1). עדותו של שיבלי הותירה עלי רושם אמין. מדובר בעד ניטרלי שאין לו כל עניין בתיק. אמנם מדובר בעובד בקיבוץ, אולם לא מצאתי, כי די בכך על מנת לגרום לעד להעיד עדות שאינה אמיתית.

מר שיבלי העיד, כי לאחר האירוע סיפר את הדברים לאנריקה המנהל שלו. מר שיבלי נחקר מדוע לא התקשר וסיפר את שאירע לפיטר או לאליק שהיו האחראים על הלול והשיב, כי הסתפק בלהגיד את הדברים לאנריקה הבוס שלו וחשב שהוא יספר להם (עמ' 7 ש' 17-25). לא מצאתי כל פגם בהתנהלותו זו של שיבלי. שיבלי כאמור אינו צד מעוניין בתיק. הוא ראה מקרה, סיפר עליו לבוס שלו ובכך חשב שסיים את תפקידו. אין בעובדה ששיבלי לא סיפר גם לאחראים על הלול את שראה כדי לגרוע מאמינותו או לערער אחר הדברים שראה. כאמור עדותו הותירה עלי רושם אמין. משכך, משהיה עד ראיה שראה את האירוע וראה כיצד משאית הנתבעים גוררת את התנורים וכתוצאה מכך, נגרם הנזק, אזי די בכך על מנת לקבוע שדין התביעה להתקבל.

בנוסף, התובעת הגישה תמונות אשר צולמו בסמוך לאחר שהתגלה הנזק וזמן קצר לאחר שהושלמה פריקת התנורים על ידי הנתבעים (פרק זמן הנופל משעה). בתמונות רואים בבירור את המשטח השבור עליו הונחו התנורים וכן סימני גרירה על הקרקע אשר מתחילים במשטח ומסתיימים בתנורים השבורים. מסימנים אלו עולה בבירור שהתנורים נגררו על ידי כלי רכב מהמשטח ועד למיקום התנורים השבורים.

מהתיעוד שהוגש לגבי הסחורה, נ/4 עולה שהתנורים נמסרו בשעה 12:45 (עמ' 17 ש' 21). על פי העדות של אליק, אחרי שחתם על תעודת המשלוח, כאשר נהג המשאית עדיין במקום, הוא חזר לול למספר דקות, אחרי שיצא החוצה הבחין במשטח ריק ושהתנורים נעלמו (עמ' 15 ש' 14-15). אי לכך, יצר קשר עם פיטר ושאל אותו היכן התנורים, פיטר אמר שאינו יודע, הגיע למקום ואז הם גילו ביחד את התנורים השבורים בהמשך. פלט שיחות שהוגש נ/2 תומך בעדותו של אליק ומדגים שבשעה 13:26 יוצאת שיחת טלפון מהמכשיר הנייד של מר לכמן למכשיר של פיטר, קרי 41 דקות לאחר החתימה על תעודת המשלוח, כפי שמתועד במסמכי פליינג קרגו. אין זה סביר בעיני שבתוך פרק זמן כה קצר הגיע למקום רכב נוסף אשר גרר את התנורים ממקום פריקתם. פיטר העיד שמדובר במקום סגור ויש שלט בכניסה לפיו אין כניסה לרכבים זרים (עמ' 11 ש' 1). מר שיבלי העיד שלא ראה במקום משאיות נוספות מלבד הרכב של הנתבע (עמ' 9 ש' 7-8).

פיטר העיד שלאחר שקיבל שיחת טלפון מאליק הוא הגיע למקום ואז שניהם ביחד גילו את מצב התנורים. פיטר פנה והביא מצלמה על מנת לצלם את המקום, לאחר מכן התקשר לאחראית על הביטוח בקיבוץ ולחברת פלייניג קרגו (עמ' 12 ש' 16-31). מעיון בתדפיס שיחות יוצאות ממכשיר הנייד של פיטר (נ/2) עולה, כי פיטר התקשר לאחראית על הביטוח בקיבוץ בשעה 13:28 ולחברת פלייניג קרגו הוא התקשר בשעה 13:32. פלט השיחות שהוגש תומך בגרסתו של פיטר ומדגים שכל האירועים התרחשו בסמיכות זמנים לאחר שהנתבעים פרקו את הסחורה אצל התובעת.